בית המשפט העליון קבע בשעתו – בהרכב מורחב בדיון נוסף – הלכה משפטית מחייבת, לפיה אין די בחשד לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ועל המתנגד לקיום הצוואה מוטל הנטל להוכיח שמחומר הראיות עולה מסקנה מסתברת לפיה הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת.
עוד מוטל על המתנגד לקיום צוואה, בטענה של השפעה בלתי הוגנת, כי המסקנה של קיומה של השפעה בלתי הוגנת, סבירה יותר מההנחה האפשרית האחרת, לפיה הצוואה לא נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת.
בית המשפט העליון קבע, כי לצורך הוכחת השפעה בלתי הוגנת על המצווה, כדי להביא לביטול צוואתו, צריך המתנגד לקיום הצוואה להביא מספר ראיות משמעותי. הדבר נדרש נוכח העובדה שמיוחסת לנהנה על פי הצוואה התנהגות בעלת גוון פסול, גם אם לא פלילי – השפעה בלתי הוגנת על אדם אחר, כדי שיעשה צוואה לטובתו.
לכן, קבע בית המשפט העליון, כי אין די בחשד גרידא לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, כדי להרים את הנטל הנדרש לצורך השפעה בלתי הוגנת. נדרשות – במצב דברים שכזה – ראיות משמעותיות, המקימות תשתית סבירה למסקנה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת.
תוכנן של הראיות בדבר השפעה בלתי הוגנת שהופעלה על המצווה – לפי ההלכה הפסוקה – הן, בדרך כלל, ראיות נסיבתיות.
לכן, נקבעו בפסיקה 'אבני בוחן' המסייעות לבית המשפט בהכרעה אם הצוואה, בנסיבות מקרה מסוים, נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת.
בית המשפט העליון קבע, כי – בין השאר – מדובר בראיות נסיבתיות בדבר מצבו הגופני או הנפשי של המצווה, בתקופה בה נערכה הצוואה, במידת תלותו בזולת, בדבר קשריו עם אנשים אחרים, בדבר אופי יחסיו עם הנהנה על פי הצוואה, או בדבר המעורבות של הנהנה בעריכת הצוואה.
מנתונים אלה, כמו-גם מנתונים אחרים ונוספים, מסיק בית המשפט אם עולה מסקנה מסתברת כי הצוואה נעשתה אמנם מחמת השפעה בלתי הוגנת.
בית המשפט קבע בפסק-דינו, כי על מנת להוכיח השפעה בלתי הוגנת, אין אפוא להביא ראיות ישירות לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. מבחינה זו, ראיות נסיבתיות שמהן עולה מסקנה מ-ב-ו-ס-ס-ת ו-מ-מ-ש-י-ת להשפעה בלתי הוגנת, עשויה להספיק לצורך הרמת הנטל הרובץ על המתנגד לקיום הצוואה.
רשימה זו אינה מהווה ייעוץ משפטי ואינה מחליפה ייעוץ משפטי מתבקש, אלא היא מתייחסת – באופן כללי וכוללני, גם יחד – לאירוע נקודתי שאירע בבית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ואין להקיש ולהשליך ממנו לעניינים אחרים.
