הם חיו שנים רבות בהרמוניה, לאחר שנישאו זה לזו וזו לזה, אבל משך כל שנות חייהם המשותפים, לא עלה בידיהם להביא ילדים לעולם.
הם לא טרחו לערוך צוואות – לא צוואות הדדיות זה כלפי זו וזו כלפי זה – ולמעשה, לא ערכו כל צוואה שהם, בתקופת חיים המשותפים.
משנפטרה האישה בדמי ימיה, מיהר בעלה אל אימה האלמנה, כשהוא דואג לכך שהיא תגיע למשרד עורכי דין, מקום בו החתימו אותה על טופס הסתלקות וויתור על זכות הירושה שלה – כולל על זכותה לבעלות במחצית דירת בני הזוג – לטובתו הוא.
מצוייד בחתימתה של האם האלמנה על טופס ההסתלקות והוויתור, פנה הבעל ללשכת רישום המקרקעין ודאג שחלקה של אשתו המנוחה (שהייתה רשומה בלשכת המקרקעין, כבעלים של מחצית דירת בני הזוג) יירשם על שמו בלשכת רישום המקרקעין, כך שהוא הפך לבעלים של מלוא זכות הבעלות בדירה זו.
משמצאו ילדיה האחרים של האם האלמנה, הוכחות ותיעוד לכך, שהבעל הוא הוא, היה מי שהביא את האם האלמנה למשרד עורכי הדין, החליטו לפעול לביטול תוקפו של טופס הוויתור והסתלקות.
הילדים היו נחושים לפעול כך, במיוחד לאחר שהתברר להם שהבעל גרם לכך לאמם האלמנה לחתום על טופס ההסתלקות והוויתור, כשהוא היה 'הרוח החיה', בכל הקשור ליצירתו וחתימתו של טופס זה.
או אז, החליטו הם לפנות לבית המשפט לענייני משפחה, כדי להביא לבטל תוקף חתימתה של האם האלמנה על אותו טופס הסתלקות וויתור זה.
טרם ניתן פסק-דין בעניין זה. יחד עם זאת, יש במציאות דברים זו, כדי להצביע על הדרך הראויה והזהירה, בה יש להתייחס בכל הקשור לשמירה על זכות הירושה של יורשים, כדי למנוע מציאות של קיפוח זכות ירושה, למי שהינם יורשים כדין, גם אם אין קיימת צוואה.
רשימה זו אינה מהווה ייעוץ משפטי ואינה מחליפה ייעוץ משפטי מתבקש, אלא היא מתייחסת – באופן כללי וכוללני, גם יחד – לאירוע נקודתי שאירע בבית המשפט לענייני משפחה ואין להקיש ולהשליך ממנה, לעניינים אחרים.