מאמרים

תוקפה המחייב והבלתי מחייב של צוואת שכיב מרע

ד"ר חיים שטנגר, עו"ד

חוק הירושה מכיר בכמה וכמה צוואות ובכללן צוואה בכתב יד; צוואה בעדים; צוואה בפני רשות וצוואה על פה.

בעוד שצוואות הנעשות בכתב יד ובצוואה בעדים, הנן צוואות רווחות ומקובלות, בידי כל מי העוסקים בניסוח ועריכת צוואות, הרי צוואה בפני רשות, רוצה לומר צוואה הנעשית על ידי מצווה, באמירת דברי הצוואה בעל פה, בפני שופט, רשם של בית משפט או רשם לענייני ירושה, או בפני חבר של בית דין דתי, או בהגשת דבר הצוואה בכתב, על ידי המצווה, לאותם בעלי תפקיד שיפוטי, שבפניהם מצהיר המצווה שזו צוואתו ואותו גורם שיפוטי, יאשר בחתימתו, על פני הצוואה שהיא נקראה ושהמצווה הצהיר, כאמור, אינה צוואה רווחת במקומותינו.

אם צוואה בפני רשות, אינה רווחת במקומותינו, הרי עריכתה של צוואה בעל פה, אינה שכיחה, כלל, במקומותינו. מדובר באדם שהמחוקק מגדיר אותו כ'שכיב מרע'. שכיב מרע מוגדר, בשפה העברית, כמי שהנו חולה ובייחוד מי שהנו חולה אנוש, הנוטה למות.

בסעיף החוק – בחוק הירושה – שבו מתייחס המחוקק לעצם עריכת צוואה בעל פה, מתייחס המחוקק למונח 'שכיב מרע' ומיד מוסיף וכותב הוא – באותו הקשר והדבק דברים. כי עוסקים אנו "…וכן מי שרואה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות". במצב דברים זה, רשאי אותו שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו, בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות, לצוות בעל פה, בפני שני עדים השומעים לשונו את דברי צוואתו.

המחוקק מוסיף וקובע – לעניין דרך,אופן וצורת עריכת צוואה בעל פה בידי שכיב מרע וכן מי שרואה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות – כי דברי המצווה, בציון היום והנסיבות לעשיית הצוואה, יירשמו בזיכרון דברים שייחתם בידי שני העדים ויופקד על ידיהם אצל רשם לענייני ירושה. כמו-כן דורש המחוקק, כי רישום, חתימה והפקדה של עריכת צוואה בעל פה שכזו, ייעשו, ככל האפשר, בסמוך לאחר שניתן לעשותם.

כאן הוא המקום והזמן להזכיר, כי אצל העם היהודי אין מסורה חיבה רבה לקיומה של הצוואה. רבים, רבים מהישראלים, הדואגים לחתום חוזים בענייני רכישת מיטלטלין ומקרקעין, כאחת וחותמים על הסכמי ממון, במקרים הנדרשים, מתעלמים מקיומה של האפשרות לערוך צוואה, קודם פטירתם לבית עולמם.

הסטטיסטיקה מורה, כי בעוד שבבריטניה כ-90% מתושבי בריטניה (אנגלים, סקוטים ואירים) עורכים צוואה בחייהם, הרי במדינת ישראל, אך ורק 3% מתושבי המדינה, עורכים צוואה בחייהם.

אחד מאותם ישראליים שמעולם לא חשב על המוות הצפוי לו, אי פעם, בשלהי חייו, היה איציק, שידע למצות את הטוב והמיטב בחייו ולמוות לא הייתה כל דריסת רגל אצלו. עד. עד שהתקף לב הביא את איציק ההולל והפוחז למחלקה הקרדיולוגית. הקרדיולוג במחלקה הקרדיולוגית המליץ לאיציק לערוך צנתור, אך הוא התרה בו – ומראש – שייתכן וההליך יסתיים גם במוות.

לאחר שאיציק הנפחד חתם על מסמך הסכמה, המתיר את עריכת הצנתור, דרש הוא – קודם לעריכת הצנתור – להביא אליו את עורך דינו, כדי לערוך צוואה. בשל דחיפותם של דברים, ייעץ לו עורך דינו, לערוך צוואה בעל פה וכך עשה הוא.

בעבר היה איציק נשוי לשתי נשים ומהן נולדו לו ארבעה ילדים. משתי מערכות נישואיו אלה, לא שבע הוא נחת – זאת בלשון המעטה בלבד – ועם ארבעת צאצאיו ניתק הוא קשריו עמם, לחלוטין, לאחר שנסתיימה חובת לשאת בתשלום מזונותיהם.

ליד מיטתו עמדה חגית, בת זוגו, שממנה רווה הוא נחת וידע עמה ימים טובים בהרבה, מאלה שידע, בעבר, עם שתי נשותיו הקודמות, אבל הפעם החליט שלא למסד יחסיו עמה ולא נשא אותה לאישה.

חרף זאת הכיר איציק טובה לבת זוגו זו, על ימים טובים שהעניקה לו, בחייו עמה וציווה מכלול רכושו, לה. הוא דאג להזכיר – בצוואתו זו, שבעל פה – שהוא מדיר, באופן מוחלט את שתי גרושותיו וארבעת צאצאיו מכל זכות שהיא ברכושו.

לימים, החלים איציק מחולי הלב, בו לקה. הצנתור שנערך לו, אפשר לו לחיות חיים סדירים, אם כי במגבלות מה שנבעו מאי ספיקת לב שהתגלתה אצלו. יחד עם זאת, חי הוא עוד כעשר שנים תמימות, בטוב ובנעימים. סמוך ובטוח, כי הצוואה בעל פה שערך לבת זוגו השלישית, תקפה ושרירה לא ערך הוא צוואה נוספת.

בתום השבעה הגישו ארבעת צאצאיו של איציק, בקשה למתן צו ירושה, כיורשיו, על פי דין ואילו חגית דרשה להכיר בה, כיורשת היחידה והבלעדית שלו, על פי הצוואה בעל פה, שבה הוריש לה את כל רכושו. לחלופין, דרשה היא להכיר בה כידועה בציבור של המנוח ומכוח כך, לרשת את מכלול רכושו או, לפחות, מחצית מכלל רכושו של איציק.

בית המשפט לענייני משפחה, קבע כי צוואתו בעל פה של איציק, אינה תקפה עוד, בהיותה בטלה, לאחר שחלף חודש ימים ויותר, ממועד עריכתה וכן חלפו הנסיבות שהצדיקו את עשייתה של צוואה בעל פה זו, שעה שאיציק היה עדיין בחיים, בתקופה זו, בה חלפו הנסיבות שהצדיקו עריכתה של הצוואה בעל פה.

במצב דברים זה, הכיר בית המשפט בחגית, בת זוגו של איציק, כידועה בציבור שלו וקבע, כי היא תירש את מחצית עיזבונו, כפי שמורה חוק הירושה, במצב דברים שבו זוכה בת זוג הנשואה כדין, למחצית משווי רכושו של בעלה המנוח.

את המחצית השנייה – קבע בית המשפט לענייני ירושה – יש לחלק לארבעה חלקים שווים, בין ארבעת צאצאיו של איציק, כך שכל אחד ואחד מהם, זה בשמינית מרכושו של אביהם המנוח.

בימים טרופים אלה,בהם מחלת הקורונה אוכלת בכל פה ונוגסת בכל חלקה טובה ויש מי מבין מי שנדבקו במחלת הקורונה, המבקש להוריש רכושו, בצוואה, ואין ביכולתו, לערוך צוואה בעדים או בכתב יד, מפאת מצבו הרפואי, הרי הוא יכול לערוך צוואה בעל פה ולממש את רכושו, בכל שייעשה ברכושו, גם בדרך זו של עריכת צוואה.