אהוד היה בעל מסור לאשתו ולשני ילדיו. כל ימיו עבד ועמל הוא קשות, כדי לכלכל את אשתו, רונית ואת שני ילדיו, צחי ושלומי. בתחילת נישואיו של אהוד לרונית, עבדה היא כאחות, באחת מקופות החולים ולימים, כשהצליח מפעל האלומיניום שבבעלותו – והוא רכש לו לקוחות קבועים וההכנסות זרמו, באופן קבוע, – התפטרה רונית מעבודה, כאחות, והפכה לעקרת בית, במשרה מלאה.
צחי ושלומי סיימו שניהם את לימודיהם האקדמיים. צחי הפך למהנדס בחברת החשמל ואילו שלומי סיים לימודי רפואה והפך לפלסטיקאי, שהחל לרכוש לו שם ומוניטין כרופא מוצלח שקנה לו קהל לקוחות, בקרב אנשי 'החברה הגבוהה'.
אהוד ורונית ערכו כל אחד מהם, בנפרד, צוואה, בה הורישו הם, כל אחד ואחד מהם את רכושם זה לזו וזו לזה. הם קבעו – בשתי צוואות אלה – כי לאחר פטירתם ולאחר פטירתו של מי מהם, יעבור הרכוש הנותר לשני בניהם, צחי ושלומי, בחלקים שווים ביניהם.
הייתה זו צוואה, שחוק הירושה וההלכה הפסוקה, מגדירים אותה כ'צוואה של יורש, אחר יורש', אם כי לא הייתה זו צוואה הדדית. הגם שבעיקרון דמו שתי הצוואות זו לזו, בפרטיהם – בשינויים המחויבים – ערך כל אחד ואחד מהם, צוואה נפרדת, שאינה תלויה בצוואה של בן זוגו ושלא הייתה קשור, במישרין ובהדבק דברים אחד ומקשר, לצוואתו של בן הזוג האחר.
לימים התגרשו אהוד ורונית זה מזו וזו מזה. מאחר וכל אחד מהם ערך צוואה נפרדת, שלא הייתה צוואה הדדית, יכול היה כל אחד מהם, לשנות את צוואתו שלו, מבלי להודיע לבן זוגו או לבת זוגו, על שינויה של צוואתו.
בעקבות הגירושין של אהוד ורונית, נוצר קרע שלא ניתן היה לאחותו עוד, בין אהוד לרונית. אהוד גם ניתק את קשריו – לחלוטין – עם שלומי, שצידד באמו, רונית והפנה – במצב דברים זה – עורף, לאהוד.
שנה לפני פטירתו לבית עולמו, החליט אהוד – שבינתיים חלה במחלה קשה, שנמשכה שנים מספר, עד שבדי מזל ועל סיפו של נס רפואי ממש, החלים הוא ממחלה זו – לשנות את צוואתו הראשונה ולערוך צוואה חדשה.
בצוואתו החדשה, הדיר אהוד את רונית, גרושתו ואת שלומי, בנו מצוואתו והוריש את מכלול רכושו, אך ורק לצחי בנו, עמו שמר הוא על קשרים טובים, עד יום פטירתו לבית עולמו.
כדי למנוע כל טענה שהיא, מצד רונית ושלומי, או מצד מי מהם, כי מחמת מחלתו – ממנה החלים הוא, זה אך לאחרונה – זימן הוא לביתו עורך דין ורופא פסיכוגריאטר, שהנו רופא-פסיכאטר, המתמחה במחלות ובתופעות לוואי הנגרמות בשל זיקנה.
לאחר שקיבל אהוד, אישור רפואי מפסיכוגריאטר ז, המעיד שהוא בריא צלול ומבין בטיבה ומשמעותה של צוואה, חתם הוא – בנוכחות שני עדים – על צוואה שהכין לו עורך-דין. בצוואתו השנייה והאחרונה הוריש אהוד את מכלול רכושו לצחי והדיר את רונית ושלומי, כליל, מירושתו.
חוק הירושה אינו מכיר בתוקפה של צוואה מוקלטת והוא קובע מספר דרכים לעריכת צוואה, דוגמת: צוואה בפני שני עדים, צוואת שכיב מרע ועוד.
יחד עם זאת נוהגים בתי משפט למשפחה ובתי דין דתיים, לראות בצוואה מוקלטת, סוג של עדות המעידה על הלוך נפשו של המצווה, בכל הקשור לעריכת צוואתו. במיוחד יש תוקף של ממש לכך, שעה שהצוואה המוקלטת הוקלטה, עובר ובסמוך לעריכת צוואתם של מנוחים.
לאחר פטירתו של אהוד לבית עולמו – משגילו רונית ושלומי, כי אהוד הדיר אותם מצוואתו -התנגדו הם לקיום צוואתו השנייה. ההתנגדות מנסה את אישורה המהיר והמיידי של צוואתו השנייה של אהוד והועברה לדיון בבית המשפחה לענייני משפחה.
הגם שאהוד חתם על צוואתו השנייה, לאחר שכשרותו הנפשית והשכלית, נבדקה ונבחנה, קודם לכן, בידי פסיכוגריאטר, שאישר את כשרותו לערוך צוואה ולהבין מה טיבה, הרי הצליח עורך-דינם של רונית ושלומי לקעקע את עדותו של פסיכוגריאטר זה ולהותיר ספקות, באשר לתוקפה של צוואתו השנייה של אהוד.
במצב דברים זה ביקש עורך-דינו של צחי להביא כעדות מסייעת לתוקפה המחייב של הצוואה השנייה ולהקרין בפני שופטת בית המשפט לענייני משפחה את צוואתו המוקלטת של אהוד. זאת ביקש הוא לעשות, כדי להראות ולהוכיח לבית המשפט לענייני משפחה, את תחושותיו והלוך נפשו של אהוד, קודם ועובר לעריכת צוואתו השנייה.
השופטת נענתה לבקשה זו ואפשרה להביא ולהקרין בפני בית המשפט את צוואתו הוקלטת של אהוד. בבקשה להתיר את הבאת הצוואה המוקלטת כראיה, הדגיש עורך-דינו של צחי, כי מדובר בצוואה מוקלטת, שנערכה והוקלטה, סמוך ועובר לעריכת צוואתו השנייה של אהוד.
בצוואה המוקלטת לא חסך אהוד את שבט ביקורתו על רונית, גרושתו ועל שלומי, בנו. הוא שפך עליו אש וגפרית, בא איתם חשבון על כל עוולה ועוולה, שלתחושתו, גרמו הם לו. הוא אף, טרח והסביר – לפרטי פרטי, תוך שימוש 'בדוגמאות מהחיים' ומתקופות עבר, מדוע ובשל מה הדיר הוא את רונית ושלומי, כיורשיו.
בצוואה המוקלטת, טרח אהוד והסביר, כי בשונה מצוואתו הראשונה, הרי הפעם, לא כלל את רונית, גרושתו ואת שלומי, בנו, כחלק מיורשיו וציווה את מכלול רכושו, אך ורק לשלומו, בנו. הוא הסביר ונימק זאת בכך, שרונית ושלומי שינו את התנהגותם לרעה, כלפיו, בשנים שחלפו, מאז ערך הוא את צוואתו הראשונה ועד שערך וחתם הוא על צוואתו השנייה.
הצפייה בצוואה המוקלטת ושמיעת הביקורת החריפה שמתח אהוד – עובר וסמוך לעריכת הצוואה המוקלטת, על ידו וכמחצית השנה קודם ליום פטירתו, לבית עולמו – על רונית, גרושתו ושלומי, בנו, מחד גיסא, תוך ששיבח והילל, מאידך גיסא, את התנהגותו של צחי, בנו, בשנים האחרונות – ובתקופת מחלתו, במיוחד – חרצה את גורלם התנגדותם של רונית וצחי, לקיומה של הצוואה השנייה, לשבט.
השופטת דחתה את התנגדותם של רונית ושלומי לצוואתו השנייה של אהוד, קיימה ואשררה צוואה שנייה זו וקבעה, כי צחי הנו יורשו הבלעדי והבלעדי של אהוד.
צוואה מוקלטת אינה צוואה המוכרת על פי החוק והפסיקה, בישראל. יחד עם זאת, מהווה היא מבחן עזר, כדי לדעת, להיווכח, מה היה רצונו הנכון, האמתי והכן של מצווה, בצוואתו.
